מס ערך מוסף הוא מס המוטל על צריכה בישראל. אולם, שלא כיתר המסים העקיפים בישראל, זהו מס כללי במהותו. מע"מ חל על כל הפעולות המשקיות של העוסקים, בכל שלבי היצור, המסחר והשירותים. המס מוטל גם על עסקת אקראי שעשה אדם כל שהוא, אף אם אינו רשום כעוסק, ובתנאי שיש לעסקה אופי מסחרי ובמסגרתה נמכרו טובין או ניתן שירות או שנמכרו מקרקעין והקונה הוא עוסק. מלכ"ר או מוסד כספי.
יצויין כי במקביל מוטל מע"מ על יבוא טובין בידי כל אדם.
כשנחקק חוק מס ערך, בחרה מדינת ישראל(בשונה ממדינות רבות באירופה) בשיטת שיעור מיסוי אחיד, במגמה כלכלית שלא ליצור עיוותים בין המוצרים והשירותים השונים. לא פחות חשוב, שיטה זו גורמת לפשטות הגביה ויעילות הן אצל משלמי המס והן באכיפתו על ידי רשויות המס. לאור זאת, המס מוטל בשיעור אחיד על כל המוצרים והשירותים לצריכה בארץ (למעט פירות וירקות טריים החייבים במס בשיעור אפס). עם כניסתו לתוקף ביולי 1976 נקבע שיעור המע"מ בגובה של 8%. במשך השנים שונה שיעורו מספר פעמים והחל מיולי 2006 הועמד על 15.5%.
המס נגבה, בכל אחד משלבי השיווק, ממחירו המלא של המוצר או השירות. אולם, היצרן, המוכר או נותן השירות רשאי לנכות מסך כל המס שנתחייב בו את סכומי המס שהוא שילם בתקופה המדווחת על רכישותיו מועסקים אחרים (ידוע בשם "מס תשומות"). מכאן גם השם מס ערך מוסף, דהיינו, על אף שהמס נגבה בכל שלב ממלוא המחיר, למעשה הסכום המועבר לאוצר המדינה, על ידי כל עוסק ועוסק, מבטא רק את המס החל על "הערך המוסף" שלו ואולם בסך הכל נגבה המס מהמחיר הסופי לצרכן.
מתוך אתר רשות המיסים בישראל
