צו ההרחבה להסכם הקיבוצי הכללי בדבר השתתפות המעביד בהוצאות נסיעה לעבודה וממנה קובע כי כל עובד הזקוק לתחבורה כדי להגיע למקום עבודתו, זכאי לקבל ממעסיקו השתתפות בהוצאות נסיעה לעבודה וממנה בעד כל יום עבודה בפועל בו השתמש בתחבורה כדי להגיע למקום עבודתו (שיעור החזר הוצאות הנסיעה יהיה לא יותר מ-21.14 ש"ח ליום עבודה, החל מיום 1.7.2004).
הזכאות להחזר הוצאות נסיעה קיימת גם לעובד שאינו נזקק לתחבורה ציבורית ובלבד שעפ"י אמות מידה אובייקטיביות הוא זקוק לתחבורה כדי להגיע למקום עבודתו.
על כן, עובד זכאי להחזר הוצאות נסיעה, כשהן מחושבות עפ"י עלות נסיעה ברכב ציבורי, גם שעה שהעובד משתמש ברכבו הפרטי (דב"ע נו/3-46, רונית עילם - אטלס שירותי כוח אדם בע"מ).
מאידך, נראה כי עובד אשר גר בסמיכות למקום העבודה, לא זכאי להחזר הוצאות נסיעה שכן מבחינה אובייקטיבית כאמור איננו זקוק לתחבורה ציבורית כדי להגיע למקום עבודה.
בע"ב 912532/99 רשיד ג'ומעה הושאלה נ. א.ס.י שירותי שמירה (ניתן ביום 26.9.2004), נדון מקרה של עובד אשר התגורר באתר השמירה ולא היו לו הוצאות נסיעה, למעט הוצאות נסיעה לביתו, אחת לחודש. בית הדין פסק, כי העובד זכאי להחזר הוצאות נסיעה בעד שני ימים בחודש בלבד, ולא בעד כל תקופת עבודתו, כנתבע על ידו.
בע"ע 100/06 עיריית טיירה נ. עבד אלרחמן קשוע (ניתן ביום 22.5.2006), נפסק כי עובד רשות מקומית אינו זכאי לקצובת נסיעות כאשר הוא מתגורר במרחק שאינו עולה על 500 מטרים ממקום העבודה וצעד לעבודתו ברגל.
מתוך אתר קול העבודה בהנהלת עו"ד הילה פורת www.hilaporat.co.il
